אגודות שיתופיות הינן סוג של ארגון חברתי-משפטי המתבסס על אקטיביות מצד כל חבריהן, כשמטרתן לצבור רווחים לחברי האגודה כולם ולא לחברה עצמה. כך למשל אם ברוב החברות ישנם בעלי מניות שלא לוקחים חלק פעיל בניהולן, סוג זה של ארגון מחייב את כל המעורבים לקחת חלק פעיל בניהולו ובקצירת פירותיו, בשל העובדה שכל חברי האגודה השיתופית פעילים בניהול האגודה ובעלים שווים שלה, עליהם לשכור שירותים משפטיים שייצגו את כולם יחדיו, שירותי עו"ד המומחה בסוג זה של עסק, לייצוג משפטי, ייעוץ וניהול חוזים, ייצוג משפטי בעת רכישת נכס נדל"ני, השכרה או מכירתו. נכסים נדל"נים – משק, קרקע חקלאית, דירת מגורים ועוד, כולם מחייבים את בעליהם להסתמך על שירות משפטי לייצוג בפני מועצות מחוזיות, מקומיות עסקים פרטיים אחרים או מול גופים ממשלתיים. ניהול עסק באופן נכון ומועיל הוא לא רק על ידי הסתמכות על בעלי העסק אלא גם על הייצוג המשפטי שלו שמלווה את היוולדותו, התרחבותו ואת מהלך כל שלבי "חייו".
אגודות שיתופיות במרכז מזכירות מאוד את החזון הסוציאלי של עבודה שיתופית כשכל חבריה שווים, לכן היה זה רק טבעי כי העולים הציונים הסוציאליסטים הביאו עימם את האגודות השיתופיות לארץ ישראל. יחד עם זאת, סוג זה של אגודה הינו זן יחסית חדש בגלובוס, עדות ראשונה להקמה של אגודה שיתופית הייתה באנגליה של המאה ה-19. כמו כן, בשנת 1933 הוכרז עקרון האגודות השיתופיות לפיו, אגודה שיתופית יכולה להתקיים עם מינימום של שבעה חברים, כאשר כל חבריה הם שותפים לבעלות באגודה ובנכסיה.
אגודות שיתופיות במרכז בפרט ובישראל בכלל קיימות בצורת ישובים קהילתיים, אגד – חברה לתחבורה ציבורית, ובעבר גם חברת דן, אגודות צרכניות שונות ומרכולים, ועוד, כמו כן אגודות שיתופיות יכולות להתקיים גם רק בחלק מניהול תחומים מסוימים במושבים, כמו למשל מושב שבו הייצור הוא נפרד לכל משק, האגודה השיתופית עוסקת בשיווק המוצרים או רק בעיבוד האדמות החקלאיות השייכות לכל בני המושב. השיתוף יכול להיעשות במקרים מסוימים בתחום אחד כמו במושבים שונים, אך יכול להיעשות גם בכל הסקטורים, כמו שנעשה היום בחלק מהקיבוצים – חינוך, שיווק, ייצור, שירותים שונים ועוד.
